04.11.1995 נר לזכרו של יצחק רבין,ראש הממשלה שנרצח בדם קר. 18 שנה לרצח, יהי זכרו ברוך

יצחק רבין זל
יצחק רבין ז"ל ראש ממשלת ישראל

ישבנו מול הטלוויזיה כדי לראות את המופע מכיכר רבין כאשר בוצע הרצח הנתעב.
זה כאילו היה אתמול בערב.

עד היום המילים של מר איתן הבר ,לשעבר מנהל לשכת ראש הממשלה  מרחבת בית החולים איכילוב מהדהדות באוזני.

"ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב".

יצחק רבין (להאזנה (מידע · עזרה);‏ א' באדר תרפ"ב 1 במרץ 1922 – י"ב בחשוון תשנ"ו 4 בנובמבר 1995) היה איש הפלמ"ח וההגנההרמטכ"ל השביעי של צה"ל ומפקדו במלחמת ששת הימיםראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1994נרצח במהלך כהונתו כראש ממשלה בידי מתנקש יהודיישראלי שהתנגד להסכמי אוסלו. מקור ויקיפדיה

יהי זכרו ברוך,

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “04.11.1995 נר לזכרו של יצחק רבין,ראש הממשלה שנרצח בדם קר. 18 שנה לרצח, יהי זכרו ברוך

    • מי שחווה לא יכול לשכוח. מכעיס שאמצעי התקשורת לא מזכירים.
      וחלק מהילדים לא יודעים.
      יהי זכרו ברוך.

      • אמצעי התקשורת כן מזכירים, אבל יותר סביב יום השנה לפי הלוח העברי. יש טקסים לזכרו בבתי הספר ועוד

      • התאריך העברי מי זוכר?
        בקושי היו אזכורים בסוף המהדורות אתמול וזה מקומם !. מגיע לו הרבה יותר.
        העולם זוכר 4.11 ולא אחר.
        יש דברים שהחברה צריכה להתיישר מולם. שיעשו גם וגם..

      • זה ויכוח ארוך יותר. יש דברים שאנחנו זוכרים לפי התאריך העברי (בעיקר חגים) ויש לועזי. 9.11 זה לא דוגמא כי זה אירוע אמריקאי. גם 4.7 זוכרים כיום העצמאות האמריקאי אבל את ה' באייר כיום העצמאות הישראלי

      • דעתי שצריך תאריך אחד לכלל העולם.
        את העברי ישנם שלא זוכרים. וגם לא מתאמצת לזכור. אין סיבה מספיק טובה.
        משאירה לכל אחד לנהוג על פי הבנתו:)

    • רגע שלעולם לא ישכח. הגדרת נכון , הזויים שחוץ מהאוננות סליחה לא מעניין אותם כלום וכל מטרתם הרס של מה שנשאר מהיהדות.
      עצוב מאוד שאנשים עדין חיים במאה ה-12 ולא התעוררו.
      עוד מעט הם יהפכו לרוב וחיינו יהפכו לגיהנום גדול עוד יותר.
      יהי זכרו ברוך.

    • אחרי מלחמת יום הכיפורים הבנתי מי זה העם שלי.
      חוויה נוספת לא נחמדה הייתה לי שהתנדבתי לחזור מלימודי בארה"ב בששת הימים ואיש לא חיכה לנו בשדה, ולא היה לנו שקל, לא מוניות ולא אוסיף. זה קורה למי שטוב ומתנדב לטובת המדינה.
      כבר אז הבנתי את "היופי" של העם שלי, ואני הפטריוטית,
      היום אם יכולתי הייתי עוזבת את הארץ למרות אהבתי. כי הזלזול, היחס המכוער מתסכל.
      מה שחשוב זה הצהוב,
      האמיתי , הראוי, ההגון, ממש לא כאן יותר למעט בודדים.
      יהי זכרו ברוך
      חבל שלא הצליח לעשות שלום

יום נפלא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s