40 שנים של שתיקה -ערב יום הכיפורים

40 שנים של שתיקה

40 שנים של מחדל. 

40 שנים וכלום לא השתנה.

40 שנים של זיכרונות מלאים בדיונות עקובות מדם.

40 שנים שהמדינה הפכה את החיילים לבשר לתותחים.

40 שנים של הסתרת מידע.

40 שנים של שאלות שלא קבלו תשובות.

40 שנים שהמדינה לא לקחה אחריות על המחדל.

40 שנים של זיכרון שלא נעלם.

שתיקה

יהי זכרם של הנופלים ברוך.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “40 שנים של שתיקה -ערב יום הכיפורים

    • מוטיאור, אתמול בערב חשפו עוד כמה פרקים מהמחדל. ויש עוד כל כך הרבה.
      אני הייתי במלחמה הארורה הזו. יש עוד כל כך הרבה שהציבור לא יודע.
      גם אני. וגם חברי עדין שואלים שאלות ולא מקבלים תשובות.
      כל אחד מגן על העור שלו.
      יהי זכרם של הנופלים ברוך.

    • ספק, כל זמן שישנם אנשים מאותה פעילות בחיים ולא נשפטו על חלקם בקטסטרופה שפגעה באלפים, חלקם לא יחזרו עוד, חלקם ששרד משנה לשנה הטראומה גדלה. וכל פעם המראות והריח חוזרים חזרה. גם אם מנסים לשכוח זה צף ועולה.
      יהי זכרם של הנופלים ברוך.

  1. אתי יקרה,
    אני חושבת שהשתיקה כבר עברה. שעכשיו כבר כן מדברים – לפחות על חלק מהדברים.
    יהי זכרם של הנופלים ברוך, וכל הכבוד לכל מי שהיה שם, כמוך, ועזר להציל את המדינה.

    • לצערי השתיקה לא נעלמה ולא עברה. תראי היום בערב בתשע וחצי יש סרט על חלק קטן ממה שניתן לדבר. סותמים גם היום לאנשים את הפה.
      רק היום , אחרי 40 שנה אנשים שהיו במלחמה מתחילים בכלל לדבר.
      מי שלא היה שם לא יכול להבין את מה שהיה בחווה הסינית, במזח ועוד. ישנם רבים שעזבו את הארץ אחרי המלחמה הזו כדי לשקם את החיים.
      אני ממש לא הצלתי את המדינה. עשיתי את תפקידי כמו שכל אחד מאלפי החיילים עשו. איש איש ומקצועו.
      זה שהצלנו חיים, זה צוותים שלמים. זוכרת את הימים הראשונים כמו היום שלא ישנו בכלל עבדנו כמו ":רובוטים" יותר מ-72 שעות, החיילים נשפכו מכל כלי שבו ניתן היה להעביר אותם לבית חולים שדה.
      לא היה מה לאכול, למעט מים וקפה וסיגריות שהצניחו לנו לא היה כלום.
      היה לכל מי שעבר ברפידים מזל גדול שד"ר ערן דולב התעקש להוריד בית חולים שדה מיפו ולאכסן אותו במבנה ליד בית חולים שדה החדש שנבנה בצלע ההר. בלי זה אלפי חיילים היו פשוט מתים.
      לא היו חומרי חבישה, תרופות, דם ועוד . לא אוסיף כי זה כואב יותר מידי.
      חברתי הטובה שעשתה גם היא ימים ברפידים התקשרה אלי שלשום ובפעם הראשונה אמרה כמה שהיום הזה קשה לה. דווקא עכשיו אחרי 40 שנה.
      אין אחד שהיה שם שלא נפגע מהמלחמה הזו. פשוט המשכנו הלאה כי כך נכון היה לעשות . למזלנו היה לנו לווי פסיכיאטרי . זוכרת במיוחד את פרופ ד"ר קלינהאוז שבזכותו רבים יצאו שפויים מהמלחמה הזו. ואני רצינית.
      שלא נדע יותר מלחמות.

    • שום דבר לא יוכל להעביר את הכאב של המלחמה הזו בעיקר כיפור. בששת הימים הפסקתי את הלימודים וחזרתי מארה"ב ארצה יחד עם עוד שבקשו מאיתנו להתגייס.
      אז מלחמה ממש לא חוינו אבל בית צים עולה בלהבות ראינו שם וזה נראה ממש אחרת.
      את יום כיפור ביליתי ברפידים כמה חודשים טובים.
      והכאב רק מתגבר לא נעלם. וישנם כאלו שרק עכשיו מתחילים לדבר.
      מלחמה ארורה. ושיטת הסמוך ממשיכה להתל בכולנו. צודקת.
      יהי זכרם של הנופלים ברוך.

  2. 40 שנים למלחמת יום כיפור. יהי זכרם ברוך. אבא שלי השתתף במלחמה הזאת, ובדרך נס לא נהרג. לפני שפגש את אמא שלי, כשנתיים לפני 🙂
    כשנה וחצי. אני נולדתי כשנתיים וחצי אחרי המלחמה 🙂

    • אלוני, הרבה ניצלו בדרך נס. מי שניהל את המלחמה הזו היו החיילים בשטח, הם חילצו אחד את השני בכל דרך אפשרית. יש הרבה סיפורים ואמת שטרם יצאו לאור וזה מתסכל מכעיס מקומם ואין מילים לתאר את השקרים שמאחוריהם מתחבאים אנשים קטנים שלא לכבודם לאמר את האמת המרה.
      יהי זכרם של הנופלים ברוך.

יום נפלא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s